א י רוניות

זה מספר עשורים שאנו עדים לתהליך של בנייה מואצת בישראל, במסגרתו קמות שכונות חדשות רבות אשר עומדות על התפר שבין מרחב עירוני לפרוור. אלו מתאפיינות בצפיפות גבוהה מחד ופרגמנטריות מאידך: השכונות נבנות בפאתי היישוב, באופן הקושר אותן עם שאר העיר באמצעות כבישים ולא רצף עירוני – של בנייה, התרחשות או שימוש, והטיפולוגיה השלטת היא מגדל המגורים. הארכיפלג שנוצר הוא צורה האופיינית למרחב הפרוורי הידוע באיזוּר שלו, בקידוש המרחב הפרטי ובהומוגניות חברתית, כלכלית וחזותית – הנמצאים גם בתכנון העכשווי.
הפרויקט ממוקם בשכונת 'נצבא סיטי' בראש-העין, הכוללת מתחם המגורים המורכב מ-19 מגדלים חזרתיים המקיפים פארק, ולצדו אזור תעסוקה ומסחר אשר טרם נבנה. בחרתי להתערב בשכונה הקיימת תוך פיתוח שיטת פעולה ליישום בשכונות הפרווריות החדשות ככלל, שתפקידה להפוך אותן לגמישות והטרוגניות לטווח ארוך. אם כן, מהו עתיד הצורה הפרוורית בישראל? אילו עקרונות עירוניים יש להוסיף לה כדי להפוך אותה לברת-קיימא, ומנגד – מה כדאי לשמר?